"כשהפסקנו לעקוב אחרי ימי החופש חשבתי שהשמיים ייפלו, אבל לא הרבה השתנה חוץ מהעובדה שאנשים נראו מרוצים יותר. מצאתי דרך לתת לעובדים המצויינים שלנו קצת יותר שליטה בחייהם, והשליטה הזאת גרמה לכולם להרגיש קצת יותר חופשיים. בגלל ריכוז הכישרונות הגבוה שלנו, העובדים ממילא היו אנשים מצפוניים ואחראים. בגלל תרבות הפתיחות, אם מישהו היה מנצל לרעה את השיטה או את החירות שניתנה לו, אחרים היו יכולים למתוח עליו ביקורת ישירה ולהסביר את ההשפעה השלילית של מעשיו. בערך באותו הזמן קרה משהו אחר שלימד אותנו לקח חשוב. פטי ואני שנינו שמנו לב שאנשים התחילו לקחת אחריות על מה שקורה במשרד."