שיחות קשות
Difficult Conversations

הנקודות החשובות בקצרה

• דאגלס סטון, ברוס פטון ושילה הין מגדירים "שיחות קשות" ("Difficult Conversations") כשיחות אשר כוללות נושאים שקשה לדבר עליהם. אלו יכולות להיות שיחות שכר, שיחות פרדה, עימותים, העברת ביקורת וכו'.
• תמיד עדיף לנהל שיחות קשות ולא להימנע מהן. במסגרת עבודתם באוניברסיטת הארוורד פיתחו סטון פטון והין שיטה ייחודית בת 5 שלבים שמקלה על ניהולן של שיחות קשות:
  1. להתכונן לשיחה באמצעות בחינת "3 השיחות"
  2. להגדיר מטרות ולהחליט אם נכון לקיים את השיחה
  3. להתחיל מ-"הסיפור השלישי"
  4. לבחון את הסיפורים של כל אחד מהצדדים
  5. לפתור בעיות
• כחלק מהמחקר שלהם בחנו סטון פטון והין מאות שיחות קשות, וגילו שלכולן יש מבנה בסיסי זהה:
  • "שיחת ה-מה קרה?" ("The “What Happened?” Conversation")
  • "שיחת הרגשות" ("The Feelings Conversation")
  • "שיחת הזהות" ("The Identity Conversation")
• בבסיסה של שיחת ה-"מה קרה?" עומדת איזושהי מחלוקת, ולכל אחד מהצדדים יש סיפור שונה לגביה (מי אמר מה, מי עשה מה, מי אשם, ...).
• ישנם 3 דפוסים נפוצים שמנציחים את הבעייתיות שבשיחת ה-"מה קרה?":
  • "הנחת האמת" ("The Truth Assumption") – אנשים יוצאים מנקודת הנחה שהם בהכרח צודקים והצד השני בהכרח טועה
  • "המצאת הכוונה" ("The Intention Invention") – אנשים מייחסים לאחרים כוונות רעות על בסיס ההתנהגות שלהם, ונותים לכוונות האלה להשפיע על מהלך השיחה
  • "מסגור האשמה" ("The Blame Frame") – אנשים מתמקדים בניסיון להכריע "מי אשם" ומאלצים את הצד השני להכחיש ולהתגונן
• שאלת האשמה נמצאת במרכזן של הרבה שיחות קשות, אבל היא אף פעם לא רלוונטית...