תקשורת לא-אלימה
Nonviolent Communication

הנקודות החשובות בקצרה

• "תקשורת לא-אלימה" ("Nonviolent Communication" או "NVC" בקיצור) – שידועה בישראל גם בשם "תקשורת מקרבת" – היא גישה פורצת דרך לניהול אינטראקציות חברתיות ומערכות יחסים, שפיתח הפסיכולוג והאקטיביסט האמריקאי מרשל רוזנברג.
• תקשורת מקרבת מבוססת על חמלה, כנות, והקשבה אמפתית. היא עוזרת גם ליחידים וגם לארגונים לפתח כישורי תקשורת, ומציידת אותם בכלים ייחודים לשיתוף פעולה ופתרון סכסוכים.
• ישנם גורמים שמקשים על אנשים להיות אמפתיים כאשר הם מנהלים שיחות עם אחרים. גורמים אלה עלולים לעורר התנגדויות אצל הצד השני לשיחה, והם המרכיבים של מה שרוזנברג מכנה "תקשורת מרחיקה" ("Life-Alienating Communication"):
  • "שיפוטיות" ("Moralistic Judgments")
  • "הכחשת אחריות" ("Denial of Responsibility")
  • "עונשים ותגמולים" ("Punishments and Rewards")
  • "השוואות" ("Making Comparisons")
• מודל התקשורת הלא-אלימה שרוזנברג פיתח מבוסס על ארבעה מרכיבים – "תצפיות" ("Observations"), "רגשות" ("Feelings"), "צרכים" ("Needs") ו-"בקשות" ("Requests").
• תצפית היא התבוננות במציאות ותיאורה בדיוק כפי שהיא מתרחשת. כשמציעים פרשנות לאותה מציאות, זו כבר "הערכה" ("Evaluation") שיפוטית שלה.
• תיאור של אירוע באותו אופן שבו הוא התרחש במציאות, בלי לכלול הערכות או האשמות, מגדיל את הסיכוי להגיע להסכמה עם הצד השני בשיחה.
• תצפית טובה כוללת שפה קונקרטית ונייטרלית, והיא בנויה על עובדות ולא על הנחות בנוגע למניעים או לכוונות של הצד השני. כך לדוגמה במקום לומר "אתה תמיד מתחמק ממטלות הבית", אפשר לומר "שמתי לב שהכלים מצטברים בכיור כבר יומיים". 
• המרכיב השני במודל של רוזנברג, "רגשות" ("Feelings"), עוסק בבחינת הרגשות שלך והבחנה בינם לבין מחשבות ופרשנויות...